חברת ברמנפלר בע"מ נ' כהן

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת – התובעת, על החלטתו של כב' הרשם משה כהן מיום 5.7.10, לפיה התקבלה בקשת המשיבה – הנתבעת, לביטול פסק דין שניתן כנגדה במעמד צד אחד, תוך כך שהביטול הותנה בכפוף להפקדת סך של 35,000 ₪, בקופת בית המשפט וכן בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ (ת"א 17308-09-09).

עיקר ערעורה של המערערת נסב סביב הטענה לפיה שגה הרשם עת קיבל את בקשת המשיבה לביטול פסק הדין, שעה שהמשיבה לא פירטה מהו המועד המדויק בו נודע לה אודות פסק הדין שניתן כנגדה. לטענת המערערת התעלם הרשם בהחלטתו מכך שהסיבה לאיחור בהגשת הבקשה נעוצה במחדלה של המשיבה.

בהתאם להחלטתי מיום 6.9.10 הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי על נספחיהם, מצאתי כי החלטת הרשם ניתנה בהתאם לדין ועל פי ההלכות הנהוגות, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בה. לפיכך, דינו של הערעור להידחות.

בניגוד לנטען על ידי המערערת, הרשם הנכבד פירט בהחלטתו את הסיבות לאיחור בהגשת הבקשה שיש בהן כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד, זאת בנוסף לנימוקי ההגנה אשר הועלו על ידי המשיבה.

זאת ועוד, בטיעוניה, מתעלמת המערערת מקביעת הרשם לפיה המועד המדויק של ידיעת המשיבה על קיום פסק הדין אינו ברור מאחר והמשיבה אינה יודעת לציין אותו במדויק, אולם אף המערערת עצמה לא הגישה כמוצג את מסמכי ההדבקה של המסירה אשר בוצעה אצל המשיבה.

כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, נראה כי האזהרה הומצאה למשיבה במחצית השנייה של חודש אפריל. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המשיבה ביום 30.5.10. לפיכך, אף אם הבקשה הוגשה על ידי המשיבה באיחור, הרי שמדובר באיחור קל שניתן לרפאו, על פי ההלכה הפסוקה, בפסיקת הוצאות, כפי שעשה הרשם הנכבד.

אין לי אלא לחזור על הנימוקים העומדים בבסיס החלטתו של הרשם הנכבד להתניית הביטול בהפקדה ובפסיקת הוצאות;

הנטל לציין מועד ידיעתה של המשיבה אודות פסק דין מוטל על כתפיה אולם היא אינה יודעת לציין אותו במדויק.

מהמסמכים שהציג ב"כ המערערת למשיבה עולה שבוצעה ההדבקה של האזהרה אצל המשיבה אולם מסמכים אלה לא הוגשו כמוצגים ולא ניתן ללמוד מהם מהו המועד המדויק של ביצוע ההדבקה, אם כי נראה שהאזהרה הומצאה למשיבה במחצית השנייה של חודש אפריל.

הספק בעניין המועד של ידיעת המשיבה על האזהרה יש בו כדי לבסס נימוק לכך שתינתן למשיבה ארכה להגשת הבקשה.

נסיבותיה האישיות של המשיבה ביחד עם נימוקי ההגנה שהעלתה, יש בהם כדי לשמש בסיס לקיומו של טעם מיוחד ככל שהוא נדרש.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם הנכבד בעניין גובה ההפקדה כפי שנקבע על ידו, ואיני מוצא כי יש מקום להיעתר לבקשת המערערת ולקבוע כי גובה ההפקדה יעמוד על סכום מלוא התביעה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח קביעת הרשם כי סכום התביעה בסך 100,000 ₪, נראה על פניו גבוה ביחס לסכום הזמנת העבודה וביחס לסכומים הנטענים.

נדמה כי אין עוד צורך להכביר במילים אודות כך שזכות הפניה לערכאות הפכה להיות כמעט חוקתית, ובנסיבות העניין, בהתחשב בנימוקי ההגנה של המשיבה, נעשה על ידי הרשם הנכבד האיזון הראוי בין זכויותיהם של הצדדים.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"א, 08 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: